חזבון נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע :

התובע יליד 1.12.1958, נפגע בתאונת דרכים מיום 25.5.2004 (להלן: "תאונת הדרכים").

עובר לתאונה עבד התובע כנהג משאית בעסק המשפחתי של אביו, לאחר שסיים 8 שנות לימוד בלבד. התובע נשוי ואב לחמישה ילדים, תושב הכפר מזרעה.

לאחר התאונה, הועבר התובע לביה"ח גליל המערבי בנהריה. בשל התאונה אושפז התובע מיום 25.5.2004 ועד ליום 1.8.2004.

התובע אובחן כסובל משבר פריקה אחורית בירך שמאל ובקרסול שמאל. במהלך אשפוזו, עבר התובע שני ניתוחים לשחזור סגור של הירך השמאלית וקיבוע באמצעות 3 ברגים. כמו כן, נותח בקרסול שמאל ובוצע קיבוע באמצעות פלטינות וברגים. בהמשך, בשל כאבים, אודם ונפיחות, עבר התובע שלושה ניתוחים נוספים של הטרית האזור המזוהם בטיביה.

התובע שוחרר מבית החולים מיום 1.8.2004. לאחר מכן, בשל כאבים בשוק שמאל, אושפז התובע שוב בבית חולים בנהריה בין התאריכים 2.8.05 ועד ליום 7.8.05.

מיום התאונה ועד היום לא שב התובע לעבודתו כנהג משאית או לכל עבודה אחרת.

הנתבעת אינה כופרת בנסיבות התאונה והכיסוי הביטוחי.ב המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה.

נכותו הרפואית של התובע:

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), כתאונת עבודה.

לתובע נקבעו נכויות זמניות כלהלן:

נכות בשיעור של 100% מיום 25.8.2004 ועד ליום 31.12.04;

נכות בשיעור של 80% מיום 1.1.2005 ועד ליום 31.8.2005;

מיום 1.9.05 ואילך נקבעה לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 15% בגין השבר בפרק ירך שמאל לפי סעיף 48 (1) ד לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 בצירוף הפעלת תקנה 15 ובסה"כ נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19%.

לא נקבעה לתובע נכות צמיתה בגין השבר בקרסול.

כך נרשם בפרוטוקול מיום 2.4.2006 של וועדת הרשות לעניין תקנה 15: "לדעת הוועדה מצבו הרפואי הקשה יקשה עליו בביצוע עבודה אותה ביצע טרם הפגיעה, הובלה ופריקה ממשאית, ועל כן ממליצה הוועדה להפעיל תקנה 15 ולהעלות את אחוזי הנכות בחצי" .

וכך נרשם בפורוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.9.06, אשר דנה בעניינו של התובע: "ב- C.T. של קרסול רגל שמאל מ- 20.7.06 נמצא שינויים ניווניים באיזור הטאלוס. הקרסול החלים בצורה תקינה. למעשה הממצאים ב- C.T. מראים סימנים של שינויים ניווניים בסחוס של הטאלוס בפרק אשר מחבר אותו לקלקנאוס. הדבר מסביר את ההגבלה בתנועות סובטלריות, אשר נמצאה בבדיקה. למרות עובדה זו אין המצב מצדיק נכות לפי תקנות המל"ל. הוועדה מקבלת את ערר המוסד בגין מצב הקרסול בהסתיגות אחת לגבי העתיד של הפרקים הסובטלרים בגלל ההליך הניווני. לעניין פרק הירך הוועדה דוחה את הערר מאחר ויש הגבלה גם וגם בסיבוב של פרק הירך, והנכות שנקבעה לגבי פגיעה זו תואמת את מצבו. הוועדה קובעת איפוא נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 48(1)3 בגין השבר בפרק הירך , הפריקה והניתוח, ו- 0% (אפס אחוזים) לפי סעיף 35 (1) א' בגין השבר בקרסול. סה"כ נכות צמיתה בשיעור 15% החל מ- 1.9.05. הוועדה עיינה בדו"ח הרשות לעניין תקנה 15 מתאריך 2.4.2006, מאמצת את המלצותיה ומעלה את הנכות הצמיתה עד ל- 19% החל מ- 1.9.05".

יצויין כי ועדת הרשות לעניין תקנה 15 מטעם המל"ל לנפגעי עבודה, המליצה על הפעלת תקנה 15 והעלאת אחוזי הנכות בחצי, אך מכיוון שדרגת הנכות שנקבע לתובע הייתה פחותה מ- 20%, הועמדו אחוזי הנכות של התובע על 19% בלבד, וזאת בשל ההגבלה הקבועה בסעיף 15 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, הינה בגדר קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6 ב' חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לפיכך אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 19%.